אהרון נ' רמות סוכנויות לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 30/6/08.

1. אין חולק כי ביום 30/6/08 ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 2.

2. במועד התאונה שני הצדדים לתאונה היו מבוטחים בביטוח על ידי הנתבעת 3.

3. הואיל והנתבע 2 הכחיש אחריותו לתאונה הרי שהתובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו ושופה על ידי הנתבעת 3 בסך 24,281 ₪ וזאת, בתוך 30 יום ממועד ביצוע התיקון ברכבו (ראה סעיף 4 להודעתו לבית המשפט מיום 4/10/11.

4. אין חולק כי עלות התיקון במלואו עמדה על סך של 35,099 ₪ אשר שולם על ידי התובע ביום 6/7/08.

5.ביום 18/10/10 , במסגרת הליך פלילי אשר נוהל כנגד הנתבע 2 בגין אותה התאונה, הורשע הנתבע 2 בהליך הפלילי . לאור האמור ביום 12/1/11 שילמה הנתבעת 3 לתובע סך נוסף של 8,733 ₪.

6. לטענת התובע, התשלום אשר שולם על ידי הנתבעת 3 שולם בחסר והוא זכאי לתשלום נוסף בסך 3,600 ₪ לפי פירוט כדלקמן:

א.תשלום בגין ניכוי בלאי בסך 1,431 ₪ .בהקשר זה לטענת התובע, הואיל ומדובר ברכב חדש שבמועד התאונה היה על הכביש 4 חודשים בלבד, הרי שלא היתה כל הצדקה לנכות בלאי בגין החלפים אשר הורכבו ברכב במועד התיקון.

ב. לטענת התובע שולם לו בגין ימי עמידה סך של 1,200 ₪ בשעה שנזקו עמד על סך של 1,500 ₪ בגין 6 ימי עמידה.

ג.לטענת התובע הוא זכאי להפרשי הצמדה בסך של 869 ₪.

ד. לטענת התובע, בגין מחדלי הנתבעים 2 ו – 3 מביצוע התשלום נגרמה לו עוגמת נפש הנובעת מהצורך בטיפול בנושא.

7.לטענת הנתבעים – באשר לנושא הבלאי הרי שתכלית הפיצוי הינה להעמיד התובע במצב בו עמד טרם התאונה ואין תכליתו שיפור מצבו של התובע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, כדין נוכה מהתשלום אשר בוצע לתובע בלאי הנובע מכך שהחלפים אשר הותקנו ברכבו חדשים תחת המשומשים אשר היו קודם לכן. יתרה מכך, לטענת הנתבעים תימוכין לניכוי ניתן למצוא בחוות הדעת השמאית אשר צורפה על ידי התובע עצמו. באשר לטענת התובע בנוגע לימי עמידה הרי שאלו לא הוכחו כלל ועיקר ולפנים משורת הדין שולם לו סך של 1,200 ₪ בגין כך. הנתבעת מוסיפה ומכחישה הפרשי ההצמדה להם זכאי התובע באשר החישוב לטעמה מופרז ואינו הגיוני בעליל בהינתן ששולם לו הסכום הארי 30 יום לאחר מועד התיקון ורק סך 8,733 ₪ עוכב במשך כשנה ומחצה. באשר לטענת התובע ולפיה הוא זכאי לתשלום בגין עוגמת נפש הרי שלטענת הנתבעים הואיל ומדובר בתביעה רכושית הרי שאין כל הצדקה לפסיקה כאמור. בנסיבות אלו – לטענת הנתבעים, דין תביעתו של התובע להדחות.

8. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונציגת הנתבעת 3. אציין , כבר בשלב זה, כי לכתב התביעה מטעמו לא צירף התובע ראיות כלשהן למעט גזר הדין אשר ניתן כנגד הנתבע 2. במסגרת הדיון בפני טען התובע כי על אף שנושא הבלאי מופיע מפורשות בחוות הדעת השמאית אשר הוגשה על ידו לנתבעים, הרי שהשמאי אמר לו ברורות כי אין לנכות לו סכום כלשהו בגין הבלאי. מתוך שאיפה להתחקות אחר חקר האמת, לפנים משורת הדין, נתתי לתובע אורכה על מנת להציג ראיות בתמיכה לטענותיו ובכלל זה ראיות התומכות בגרסתו ולפיה הובהר לו על ידי השמאי כי אין לנכות לו בלאי.

בהתאם להחלטתי האמורה, העביר התובע ביום 4/10/11, הודעה אליה צירף חלק מפוליסת ביטוח ואולם, להודעה לא צורפה הודעה כלשהי מאת השמאי ו/או שמאות מתקנת וכן, כמפורט להלן, לא צורפו מסמכים כלשהם אשר יש בהן בכדי לתמוך ביתרת טענותיו של התובע.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לרבות במסמכים אשר הוגשו לבית המשפט לאחר הדיון האמור, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן מועט וכמפורט להלן.

9.ראשית לענין הבלאי – הנני מקבלת טענת הנתבעים ולפיה, תכלית הפיצוי הנזיקי הינה להעמיד את את התובע במצב בו היה אלמלא התאונה ואין תכליתו להעשיר את התובע. בהתאמה התובע זכאי להעמדת רכבו במצב בו היה טרם התאונה. נושא מצבו של הרכב טרם התאונה שהוא הבסיס לענין הפיצוי, הינו נושא הנתון למומחיות ושמאות. בהקשר זה, התובע עצמו פנה לשמאי אשר ערך חוות דעת לענין הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע כפועל יוצא מהתאונה. השמאי הוסיף וקבע (כעולה מנ/1) כי יש לנכות מהפיצוי לו זכאי התובע סך של 1,431 ₪ בגין בלאי. קביעתו זו של השמאי משמעה כי החלקים ברכבו של התובע היו שווים פחות משווי החלקים אשר הורכבו ברכבו ומשכך, על מנת שהתובע לא יתעשר כפועל יוצא מהתאונה יש לנכות לו את הפער בין הערכים. לא למותר לציין בהקשר זה כי הנתבעת טענה וטענתה לא נסתרה, כי רכבו של התובע הוא מונית ועד למועד התאונה, על אף היותו חדש יחסית הוא גמע כ – 40,000 ק"מ.

על אף ההזדמנות אשר היתה בידי התובע להוכיח כי לא היה מקום לנכות לו ניכוי בגין הבלאי כאמור, הרי שהתובע לא הציג כל ראייה בסתירה לחוות הדעת האמורה ובכלל זה לא הציג- כפי שהיה מתבקש – חוות דעת נגדית או אפילו הצהרת השמאי ולפיה לאור מצבו של הרכב לא היה מקום לנכות לתובע ניכוי הנובע מבלאי.

אציין כי התובע צירף חלק מפוליסת ביטוח ממנו עולה כי לכאורה מקום בו הנתבעת 3 מפצה בגין נזק אשר נגרם לרכב בן פחות מ- 8 שנים הרי שאין לנכות מהפיצוי בלאי. אלא, שלא מצאתי כי המסמך האמור יש בו בכדי להועיל לתובע . כך, תחילה, התובע צירף חלק מפוליסה עלומה ואולם, לא הוכיח כי אמנם מדובר בפוליסת הביטוח שנערכה לו. בהקשר זה, הנתבעת טענה כי לתובע היתה מונית ולא רכב פרטי ואולם, התובע צירף פוליסת ביטוח לרכב פרטי אשר ממילא אינה רלוונטית. זאת ועוד, גם ככל שהיה ממש בטענתו של התובע הרי שלא מצאתי כי לא די בפוליסה בכדי לסתור את הנזק אשר נתמך בחוות הדעת השמאית.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין הסכום אשר נוכה לו כבלאי.